המוסד לביטוח לאומי - ויצמן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ-פ"ת

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעת מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב"), לעניין נכות שנקבעה על-ידה לעמרם בר ששת (להלן:"הנפגע") בנוגע לתאונה, מיום 5.11.2001 (להלן: "התאונה הראשונה") וכן את הקשר הסיבתי בין התאונה הראשונה ובין תאונה מיום 30.11.2001 (להלן: "התאונה השנייה").

הרקע לבקשה זו היא תביעת שיבוב שהגיש המשיב ביום 5.11.08 כנגד המבקשת, בגין קצבאות "נכות מעבודה" המשולמות לנפגע בשל פציעתו מהתאונה הראשונה.

טענות הצדדים:

המבקשת

טעתה הוועדה הרפואית לעררים מטעם המשיב (להלן-"הועדה"), כאשר קבעה לנפגע נכויות תוך שאינה מבדילה בין שתי התאונות; התאונה הראשונה הינה תאונת דרכים שארעה במהלך העבודה בה נפגע באורח קל בצווארו ללא נכות נוירולוגית ואילו התאונה השנייה ארעה כתוצאה מנפילה מסולם בביתו, ממנה סבל משברים ביד ובמרפק ימין ונזקק לאשפוז ולתקופת אי-כושר ממושכת.

עת קבעה את הנכויות כתוצאה מהתאונות ואת הקשר הסיבתי ביניהן, לא ערכה הועדה בדיקה רפואית לנפגע, ולא עיינה בתיקיו הרפואיים ביחס לתקופה קודם לתאונה הראשונה.

מעיון בתיקיו הרפואיים של הנפגע עולה, כי סבל בעברו (עוד טרם התאונה הראשונה), ממספר אירועים של התעלפויות. מידע זה לא היה בפני הועדה, עת קבעה את הקשר הסיבתי בין שתי התאונות.

המשיב

אחריות הנתבעת נובעת מהיותה המבטחת של הנפגע בתאונה הראשונה. הנפגע הגיש תביעה למשיב להכרה בתאונה הראשונה -תאונת הדרכים, כתאונת עבודה. תביעתו התקבלה.

כפועל יוצא משולמת לו גמלה חודשית בגין 28% נכות.

אין עילה למינוי מומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין שתי התאונות. המשיב מפנה לנספח לכתב התביעה, פרוטוקול הועדה, אשר קבעה מפורשות, כי קיים קשר סיבתי בין הנכויות והתאונות ולפסיקת בית משפט הקובעת כי קביעות הרופאים מטעמו גוברות.

בנוסף מבקש המשיב במסגרת תשובה לבקשה זו, כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה.

דיון:

סעיף 6ב' לחוק פיצוי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק פיצוי תאונות דרכים"), קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בפסיקה נקבע כי על בית המשפט לעשות שימוש במשורה בסיפא לסעיף 6 ב', וכלשון כב' השופט ת' אור בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה (4) 77, 82 (24.7.91):"..יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד...".

עוד נקבע כי, "יתכנו מקרים שבהם ניתן יהיה לדחות את הקביעות הרפואיות של המומחים הרפואיים של המערער" ע"א (י-ם) 2053/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פסקה 16; פסק הדין אושר ברע"א 8244/08, "מקרים כאלה נדירים הם, אך עדיין עשויים להתרחש" ע"א (י-ם) 11316/07 אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסקה 9 לפסק-הדין.

הכלל הוא, כי קביעת הנכויות על-ידי הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי הם הקובעים, אך קיימים מקרים בהם יסטה בית המשפט מקביעה זו (ע"א (י-ם) 2053/08 המל"ל נ' מגדל, בפיסקאות 15,16 לפסק-הדין).

בית המשפט התיר להביא ראיות לסתור כאשר החומר הרפואי שעמד בפני הועדה אינו שלם: "אך בין המקרים המצדיקים הבאת ראיות לסתור נכלל מקרה בו, על פי האמור בדו"ח הועדה הרפואית עצמו, המוגש כאיה על פי סעיף 6ב' הנ"ל, עולה שהבירור הרפואי לצורך קביעת הנכות על ידי הועדה הרפואית לא היה שלם ויתכן גם יתכן שאין הוא משקף את המצב הרפואי לאשורו". (רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי תק-על 94(3) 847 (28.8.94).

מקרה זה לטעמי, נמנה עם המקרים החריגים בהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור.